סווינגרים באמבטיה, דירות דיסקרטיות וחילופי נשים

הכל התחיל בהצעה תמימה לנסוע לקוטג ‘ לסרגיי בדירות בדידות בעבר

אתה יודע, קבב, בירה, בית מרחץ. לקחת הפסקה מהעיר. אנחנו חברים איתם כבר חמש שנים, מאז שנשותינו, לנה וקטיה, עבדו באותה סוכנות פרסום. סרוגה-הוא כזה, בריא, חולצה-בחור, בשנות הארבעים לחייו, עם בטן שכבר נראית, אבל חזק, מאלה שיסובבו את המשקולות בחצר פשוט כך, לנשמה. הוא בן שלושים ושש, והיא … ובכן, היא תמיד הייתה נפוחה, עם עיניים כאלה, שהם תמיד צוחקים, ושפתיים שמתחננות להיאחז בהן בצורה טובה. ולנקה שלי, היפהפייה שלי, בת שלושים וארבע, גבוהה, בכושר, עם דמות ספורטיבית שהיא בקעה במשך שעות בסטודיו ליוגה, ועם הפזילה הנצחית שלה, קצת יהירה.
ישבנו כבר די שתויים, השמש התכופפה אל סבך הפטל, משכה עשן מתוק מהמנגל. הרגשתי את הדירות הנפרדות נשפכות מעלי בגל חם ומרגיע. סרגיי סיפר בדיחה על חמותו, ואני צפיתי בקטיה, יושבת ממול, מלקקת את אצבעותיה, מוכתמות ברוטב מהבשר. לשונה הייתה ורודה, מהירה. היא תפסה את מבטי, חייכה בלי להתבייש, וליקקה שוב, כבר ברור לי. ולנה אמרה משהו לסרגיי ברגע זה, עם ידה על כתפו, והוא הביט בה כאילו היא חתיכת הבשר העסיסית שהוא אכל זה עתה.
ואז סרג ‘ה, מכה את הברך, אומרת:” תשלחו אותו לאמבטיה, מה אנחנו יושבים? חדר האדים כבר מכוסה.” אנחנו הולכים. האמבטיה שלו הייתה אצילה, מבור, ריח של עשן ומטאטא טרי. תתפשט בחדר ההלבשה. ראיתי את לנה זורקת את המכנסיים הקצרים והגופייה שלה, נשארת בתחתוני תחרה שחורים, כמעט חסרי משקל, ובאותה גוף. היא תמיד לבשה הלבשה תחתונה יקרה, כאילו התכוננה לביקור הפתעה בהתראה של רגע. וקטיה … קטיה הורידה את שמלתה ונשארה בתחתוני כותנה פשוטים בצבע עירום וללא חזייה. שדיה היו מלאים, כבדים, עם פטמות כהות וגדולות שנחו על הבד. היא הושיטה יד להרים מגבת מהמדף, וכל בשרה הרך והבוגר התנודד, כל כך חי ואמיתי, זה גרם לי לנשום.
נכנסנו לחדר האדים. דירות דיסקרטיות פגעו בפנים. ישבנו על המדפים: אני עם לנה מול סרגיי עם קטיה. הזיעה יצאה מיד, התגברה על העיתונות העצלנית, הפכה את עורה של קטיה לחמאה וזוהרת. סרגיי התחיל לטפוח על קטיה עם מטאטא, היא התכופפה וצחקה, וחזה קפץ ורעד בכל תנועה. הרגשתי כאילו אני קם. ממש שם על המדף, מתחת למגבת דקה. ניסיתי לחשוב על משהו מוסח, אבל המבט עצמו נצמד לעיגול של קטקין, לאופן שבו ירכיה משתטחות על העץ.

ואז יצאנו להתקרר, לגמנו בירה קרה כקרח מבקבוקים

הצוואר היה רטוב, ודמיינתי שהוא קר נוגע בשפתיים. לנה משכה את ראשה לאחור, ובירה זרמה על סנטרה, על צווארה, זרמה בין שדיה. סרגיי הסתכל על זה בלי להסתיר עניין. ואז הוא, מקיף את כולנו במבט, מדבר, וקולו צרוד עם אדים ושתייה:
אני מציע משחקים מעניינים. לעניין”. הוא עצר, נתן לנו להרגיש את המשקל של המילים האלה באוויר הלח והזרע. “אנחנו משתנים. אחד ללכת. אני עם לנה. אתה … עם קטיה.”
השתיקה תלויה עבה כמו אדים. לנה הרימה את סנטרה, עיניה הצטמצמו, אך לא בכעס, אלא בהערכה. הסתכלתי על קטיה. היא לא הורידה את עיניה, וחיוך שיחק על שפתיה המלאות והלחות. היא הביטה בי ישר, במוחי, נח על החזה שלה, ונושמת קצת יותר מהר. והרגשתי את כל מה שבתוכי מתכווץ לגוש הדוק ומוכן לקרוע של תשוקה פרועה ואסורה.
השקט בפרדבניק היה מחריש אוזניים. אפשר היה לשמוע את העיבוי נוטף מהתקרה, ואיך סרגיי נושם בכבדות. בהיתי בבקבוק הבירה שלי, בטיפות הזורמות על הזכוכית, רק כדי לא לפגוש את מבטי עם אף אחד. הוא אמר, ” לעזאזל, הוא רציני?»
לנה הייתה הראשונה ששברה את שתיקתה. היא לא זעמה, לא נחרה. לאט לאט, כמו חתול, הפנה את ראשה לסרגיי, וקולה נשמע נמוך, כמעט סתמי, עם לעג קל:
“על מה, סליחה, עניין, סרז’? מה אנחנו הולכים להמר?»
סרגיי צחק בצרידות, בטנו רעדה.
“כן לכל דבר! לניקוי הבא של האמבט הזה אחרינו. על מי הבא קבב מרינדה. או … ” הוא עצר, דרמטי, חצוף. “או סתם. לנשמה. מה, חלש?»
הוא הביט בי, ולא סתם דירות דיסקרטיות שיכורות קראו בעיניו, אלא התרגשות. אתגר. והמבט הזה, כמו סיכה לוהטת, פילח את כל ההחלטיות הפנימית שלי. “חלש” הייתה אותה מילה שאחינו מעולם לא היה חסין נגדה.
העזתי להרים את עיניי. לנה הביטה בי. לא על סרגיי, אלא עלי. לא היה שום אימה או אישור במראה שלה. היה עניין קר ומנותק, כאילו היא בוחנת את תגובת הלחץ שלי. וקטיה … קטיה ישבה עם רגליה תחובות מתחתיה, ליטפה מגבת רטובה על ברכיה. ראיתי טיפת זיעה צצה מתחת לחזה שלה, בצד שלה, וזחלה לאט לאט כלפי מטה, לעבר עקומת המותניים הרכה. היא תפסה את עיניי בטיפה ההיא, וזווית פיה התעוותה.
“אתה חלש?”פתאום היא שאלה בשקט, פנתה אלי. קולה היה צרוד, עם בירה ואדים.
הגרון שלי יבש. בלעתי. המחשבה לגעת בעור הרך והמיוזע הזה, בשדיים הכבדים האלה, פגעה בראש כמו מכה של שוט. דמיינתי אותם מתנדנדים, איך האצבעות שלי שוקעות בבשר הזה. ומיד-המחשבה הפרועה והקנאית על סרגיי, על ידיו המחוספסות על עורה הדק והמתוח של לנה. התמונה הזו התחממה וקרה בו זמנית.
“אני לא יודע,” לחצתי, וקולי נשמע מטומטם וטיפש. – “זה איכשהו…”
“איכשהו מה? סרגיי הרג. – “כולנו מבוגרים. כולם חברים. הרחבת אופקים.” הוא העביר בעצלתיים את כף ידו על גבה של קטינה והיא נרתעה אך לא התרחקה. היא לחצה על זרועו כמו חתול.
לנה קמה פתאום. היא ניגשה אליי. ישבתי ליד החנות, כך שהירך החמה והרטובה שלה נח על שלי. היה לה ריח של מטאטא עץ אלון, קרם יקר וזיעה-אותו ריח, מיוחד, שהטריף אותי כל עשר שנות הנישואין.
“וממה אתה מפחד?”היא לחשה באוזני כך שרק אני יכול לשמוע. – “אתה חושש שתאהב אותה? או שאני אוהב את זה?»
היא נשענה לאחור כדי להסתכל על הפנים שלי, ובעיניה סוף סוף ראיתי לא את הקור, אלא את האש. לא קנאה, אלא סקרנות חדשה ולא מוכרת לי. התרגשות.
סרגיי, כשראה את זה, נהם והושיט יד לבירה.
“ובכן, תחליט. או שנהיה כאן סדין. אני, אם בכלל, כבר החלטתי. אני בעד.”
קטיה הנהנה בשתיקה, עדיין מביטה בי באותה מידה במבט הרפה והכבד שלה. נראה שהיא כבר החליטה על עצמה לפני רגע.
כל העיניים נשענו עלי. החום מהתנור, מהגופות, מההחלטה הזו נאפה במעיים. הרגשתי את הזיעה זורמת שוב על המצח. ידו של לנין שכבה על ברכי, אצבעה נעה לאט על עורה, כאילו היא מציירת דפוס כלשהו. דפוס מכריע.
לגמתי את הלגימה האחרונה של הבירה, הנחתי את הבקבוק הריק על הרצפה בחבטה. הקול נשמע זר, אבל מוצק.
“לעזאזל. בואו דירות דיסקרטיות.”
התשובה שלי תלויה באוויר בהבטחה עבה ודביקה כמו דבש. לרגע שררה שתיקה, שנשברה רק על ידי פצפוצי עצי הסקה בכבשן ונשימתו הכבדה של סרגיי. ואז הוא צרוד, צחק בניצחון וטפח על ברכו.
“זה בדרך שלנו!”הוא נשם, וקפץ על רגליו, כל כך מסיבי, נרגש. – אנחנו מתחילים? או עוד בירה לגבורה?»